מלכודת במעגל החיים.

"אני חייבת לשנות את מקום העבודה שלי" כך מספרת לי חברה טובה הנמצאת בחופשה. "אין מצב שאשאר לעבוד שם. זה בלתי אפשרי. אני לא יכולה להחזיק מעמד יותר בתנאים האלו."

מה קרה ? אני נרעשת. מכירה אותה כל כך הרבה זמן. מעולם לא תיארתי לעצמי שהיא סובלת כל כך. אני יודעת עד כמה היא מוערכת, מקצוענית אמיתית. דבקה במשימה. ממלאת את תפקידה במסירות. אהובה על צוות העובדים.

האם התחלפה ההנהלה? אני מתעניינת. תנאי העבודה הורעו? ירידה ברמת השכר? חברתי מנידה בראשה. "לא ולא. המנהלת אותה מנהלת. וגם המשימות והשכר לא השתנו. אבל המקום הזה לא טוב בשבילי. העבודה שם גורמת לי לאבד את החיים הפרטיים שלי. אין לי גבולות. אני מרגישה מחויבת. לא מסוגלת להתנתק. מהרגע שאני יוצאת מהשער אני נצמדת לטלפון. שיחות ועוד שיחות. מיידעת מתאמת מעדכנת ומתעדכנת. אני חוששת שמא פספסתי משהו. שאולי שכחתי איזה פרט בתהליך. אני חוזרת הביתה מותשת והמחשבות לא מפסיקות להטריד אותי. זה מקום העבודה הזה. הוא מוציא אותי משלוותי. אני חייבת למצוא מקום עבודה אחר. רגוע יותר.

אני צופה בחברתי האהובה. רואה אותה שבוייה בסיפור אותו היא מספרת לעצמה. זה מקום העבודה. אלו התנאים והמשימות. אין לה כביכול ברירה. רק שינוי מקום לתפישתה, יביא אותה בסיפור שלה לרוגע וגבולות ושלווה.

אנחנו מתחילות לפרום את האינפורמציה. משפט אחרי משפט. כל כך קשה לסובב את המראה. להביט בעצמי. בציפיות שלי. בסגנון החיים שלי. באמונות ובתפישות שלי. האמנם ישנו מקום בו לא אעבוד כל כך קשה? בו אוכל להציב לעצמי גבולות? האם היה אי פעם מקום כזה עבורי? חברתי נאלמת דום. זו לא העבודה – זו אני … היא נדהמת לגלות. על פניה הבעה של בהלה מהולה בהקלה. בהלה על הגילוי המרעיש – אני אחראית ללחץ בו אני נמצאת. אני מייצרת אותו. מרגישה אחריות כבדה. מתקשה לשתף. והקלה על כי אין צורך להחליף מקום עבודה. אולי בסופו של דבר הטוב יהיה להקטין את המלכודת הפרטית פרי היצירה של עצמי. קשה להכיר במלכודת האישית עליה אנו טורחים יום יום ושעה כדי לשמר את סגנון החיים שלנו. ועוד יותר קשה לוותר עליה.

חברתי ללא ידיעתה גרמה לי להרהר במלכודות הפרטיות שלי הנובעות מתפישות עמוקות הנעוצות בסגנון החיים ובתפישה הסובייקטיבית. אני מביטה ימינה ושמאלה ומגלה עוד ועוד מלכודות במסווה. צמצום המלכודות הינו הרחבת השבילים הפרטיים שלי.

חלקן יישארו איתי עד סוף ימי. את חלקן אשאיר מאחור. אך לעולם לא אפסיק לתהות ולבדוק מה מציב בפניי הסגנון הייחודי שלי..

Open chat
Powered by
דילוג לתוכן